לעצור את תופעת הניכור ההורי- ומיד!

תופעה חמורה המתארת מצב בו ילד מבטא ניכור עמוק כלפי אחד מהוריו, כתוצאה מהסתה כנגדו, בדרך כלל על רקע של הליכי גירושין עתירי קונפליקטים ומאבקי משמורת ומזונות.

התופעה כל כך חמורה עד שנחשבת להתעללות של ממש בילדים ולגרימת נזק בלתי הפיך בנפשם הרכה.

הפגיעה חמורה גם מן הצד של ההורה המנוכר. מתקיימת אצלו תחושה של שכול כבד, והורה מנוכר מתאר רבות את הרגשתו כהורה שכול לילד חי. 

בחרתי לכתוב מאמר זה מתוך תחושת שליחות חברתית למען אותם ילדים שעוברים התעללות של ממש ע”י ההורה המנכר ולמען ההורים המנוכרים הסובלים סבל אדיר כתוצאה מניכור הורי, הורים שלעיתים מגיעים לתחושת אבדון, אינם רואים אור בקצה המנהרה ומתוך כאב וגעגוע בלתי פוסק לילדיהם, בוחרים לשים קץ לחייהם. 

אסור לנו כחברה לאפשר את התופעה של ניכור הורי ועלינו לעשות הכל בכדי למגר אותה כליל. 

המושג “ניכור הורי” נטבע בספרות לראשונה ע”י פרופסור ריצ’רד גרדנר, ארה”ב, בשנת 1985. בספרות המשפטית והפסיכולוגית תוארה התופעה של ניכור הורי כהפרעה המופיעה בילדּות במצבים של קונפליקט עז בין ההורים תחת מצבי גירושין ופרידה.

ניכור הורי הוא תופעה קשה ביותר שנחשבת להתעללות פסיכולוגית- נפשית בילד ופוגעת קשות ברווחתו האישית ובבריאותו הנפשית, הן בהווה והן בעתיד.

מחקרים מלמדים כי המשך קשר בריא עם שני ההורים לאחר הגירושין, ובמיוחד עם ההורה שאינו המשמורן, הינו ערובה לשלומם הנפשי של הילדים. לעומת זאת, מאבק מתמשך בין ההורים פוגע בשלומם הנפשי של הילדים, בכך שהוא חושף אותם למתחים, יוצר מצב בו הילדים חייבים לצדד בהורה האחד נגד השני. 

המאפיינים העיקריים של התסמונת עפ”י גארדנר :

ילד המתנכר עסוק באופן כפייתי בביזוי ההורה המנוכר, והוא מפנה כלפיו ביקורת לא מציאותית או מוגזמת.

הורה המנכר משפיע על התפתחות השנאה של הילד כלפי ההורה המנוכר באמצעות גורמים מודעים ולא מודעים.

בהשמצות הילד יש מידה מסוימת של זיוף, דבריו נשמעים כדקלום או כשחזור; הביטויים לרוב משפטיים, אינם בשפתו הטבעית של הילד.

הילד מצדיק את התנכרותו באמצעות סיפורים על אירועים פעוטים וחסרי חשיבות. כאשר מוצגת בפניו השאלה כיצד באמת נפגע מן ההורה, הוא אינו יכול לספק תשובה עניינית.

ההורה המנכר תומך בסיפורים האלה ורואה בהם סיבה מוצדקת לשנאה ולהתנכרות.

התייחסות הילד להורה המנוכר חסרת אמביוולנטיות : ההורה המנוכר הוא כולו “רע”, וההורה המנכר הוא כולו “טוב”.

הילד אינו מגלה אמפתיה או התחשבות ברגשותיו של ההורה המנוכר ואינו מביע צער ותחושת אשמה.

התפשטות העוינות גם למי שקשור להורה המנוכר, למשל למשפחה המורחבת של ההורה המנוכר. 

הספרות מתארת כי ההורה המנכר יכול להתאפיין בדרגות שונות של רמות מודעות לניכור. חלק מההורים המנכרים יעשו שימוש מודע בניכור, וההתנהגות המנכרת שלהם הינה מכוונת וישירה בכדי לפתח בילד עמדה פסיכולוגית והתנהגותית מנכרת כלפי ההורה האחר. 

חלק מההורים המנכרים אינם עושים זאת בצורה מודעת ותחת אסטרטגיה כלשהי. 

ניכור הורי כולל בתוכו התנהגויות אקטיביות של ההורה המנכר, מעודדים את הילד  להתאכזר להורה המנוכר, עושים שימוש בתגמולים ובפרסים למיניהם בכל פעם שהילד מצליח להתנכר להורה המנוכר, וכמובן עושים שימוש בביטויים שליליים, הכפשות, גידופים והשמצות של ההורה האחר בנוכחות הילד. 

ניכור הורי מתקיים גם ברמה הסבילה (כלומר, לא על ידי מעשים מכוונים) באמצעות חשיפה של הילד לסכסוך ולעמדתו הקורבנית של ההורה. לדוגמה, חשיפת הילד לשיחות עם עורך דין או עם בני משפחה שנוהגים להשמיץ את ההורה המנוכר, בקשת נחמה של ההורה המנכר מהילד בגין מצב רוח או תחושת עצב שנגרמה בגין ההורה המנוכר, תלונות על היעדר יכולת לקנות לילד מה שרוצה או להעניק לו צרכים חומריים (לדוגמא, אם מנכרת שטוענת בפני הילד: “אני לא יכולה לקנות לך את המשחק בגלל שאבא לא משלם מספיק מזונות”).

קיימת גם עמדה פסיבית יותר, היכולה להתבטא בתמיכה ועידוד “שקט” בהתנהגותו המתנכרת של הילד, למשל בשימוש בהבעות פנים ובסימנים לא ורבאליים וכן בשתיקה ובהעדר אכיפת סמכות מצד ההורה המנכר כשהילדים מסרבים לקיים את זמני השהות עם ההורה.

לתופעת ניכור הורי השלכות ארוכות טווח. בין אם נייחס לתופעת הניכור ההורי חשיפה של הילד להסתה של אחד ההורים כלפי ההורה האחר, חשיפה לקונפליקט גבוה מצד שני ההורים או בעיות קודמות ביחסי הורה-ילד, הרי שילדים אלו נתונים לתחושת דחק מתמשכת המאופיינת בשלל סימפטומים בעלי השלכות פוגעניות משמעותיות להתפתחותם.

עדויות קליניות ומחקרים אמפיריים עדכניים שבחנו באופן שיטתי את ההשלכות הנפשיות בקרב מבוגרים שחוו התנהגות מנכרת בילדותם, מלמדים כי ההשלכות של מצבי ניכור הן ייחודיות, מגוונות ומנבאות פסיכופתולוגיה עם היבטים התנהגותיים, חשיבתיים ורגשיים במישור האישי והבין אישי. כך למשל נמצא שבמקרים רבים, ניכור הורי קשור לחרדת פרידה גבוהה ופתולוגית של הילד מההורה המנכר, תועדו סימפטומים של חרדת נטישה. נמצא גם שילדים אשר נחשפו בילדותם להתנהגות מנכרת נוטים להיות מאושרים פחות לאורך חייהם, פגיעים יותר מול מצבי סיכון ומועדים לקשיים רבים יותר במערכות יחסיהם הקרובות, בייחוד ברמה הזוגית וכהורים לילדים.

תופעה של ניכור הורי נחלקת ל-3 רמות:

ניכור הורי קל: מתאפיין בשיתוף פעולה של הילד עם ההורה המנוכר, אך בביקורת כלפיו, שימוש וחזרה על דברים ששומע מההורה המנכר (למשל חזרה על ביטויים משפטיים ששמע) והזדהות עם ההורה המנכר.

ניכור הורי בינוני: מלווה בחוסר כבוד ובחוסר יחס מצד הילד כלפי ההורה המנוכר.

ניכור הורי חמור: מגיע לעיתים לכדי אלימות מצד הילדים כלפי ההורה המנכר, ביטוי פחדים מההורה המנוכר ולעיתים- סירוב מוחלט להיפגש עימו.

במקרים קיצוניים בהם מתגלה תסמונת הניכור ההורי, קיימות מספר אפשרויות התמודדות של ההורה המנוכר, כאשר הכלי החמור והחריף ביותר העומד לרשות ההורה המנוכר הוא הוצאת הילד מאחריות ההורה המנכר באמצעות תביעת משמורת בלעדית והעברת הילד לידי ההורה המנוכר, או תביעת משמורת שוויונית בין ההורים או הוצאתה לצד שלישי וניטראלי. הוצאת הילד מהמשמורת ההורית העיקרית, עמה קיים קשר עמוק ותלות רגשית, היא בעייתית כשלעצמה, ועלולה להיחוות כטראומה לילד. 

כלי נוסף הוא הגשת תביעת פיצוי כספי בגין הניכור ההורי. כמו כן הטלת סנקציות משפטיות וכספיות על ההורה המנכר בכל פעם שימשיך בהתנהגותו הגורמת לנתק או מרחק בין ההורה המנוכר לבין ילדיו.

תסמונת הניכור ההורי מהווה סיוט עבור ההורה המנוכר ומבטאת את הפחד הגדול ביותר: התנתקות מילדו האהוב. 

יחד עם האמור, תופעה חמורה זו אינה בהכרח הרת גורל. פנייה בהקדם אל עו”ד מומחה שיעצור בכל כוחו את התופעה, תוך כדי טיפול פסיכולוגי או סיוע מהרווחה, עם עו”ס המתמחה בתופעות ניכור הורי, עשוי לשנות את כל מערכת היחסים בין הילד לשני הוריו, וליצור איזון בחייו.

)נתונים ומידע מובאים מתוך “סקירה ספרותית, ניכור הורי”, מטעם משרד הרווחה והעבודה, שנכתב ע”י ד”ר ענבל בר און, ד”ר יואב מזא”ה , דצמבר 2019).