משמורת משותפת ושוויונית וביטול דמי המזונות

ביולי 2017 התקבל בבית המשפט העליון פסק הדין של שני ערעורים שנדונו יחדיו, בע”מ 919/15 ובע”מ-1709/15. 

בפסק הדין התקדימי נפסק כי אב לא ישלם מזונות כאשר הוא מקיים משמורת משותפת ושוויונית על ילדיו וכאשר ורמת ההשתכרות שלו ושל האם דומה.

רבים כינו את פסק הדין התקדימי כ”רעידת אדמה”… כל אחד- לפי האינטרס הניצב לפניו.

אני לעומת זאת, בחרתי לכנות את פסק הדין כ”שחר של עידן חדש”. 

במשך שנים צפיתי כעורכת דין על העוול המתרחש במערכת המשפט, כאשר הפסיקה בחרה להתמקד באמהות ובזכויותיהן, תוך עצימת עיניים ממצבם ההולך ומתדרדר של האבות, שפעמים רבות נדחקו אל חיי עוני של ממש.

נספר בקצרה על דמי המזונות:

ברור לכל שילדים זקוקים לסכום כספי לצורך מחייתם. סכום זה נקרא בשפה המשפטית “דמי מזונות” והוא משתנה בין ילד לילד בהתאם לאורח חייו, גילו, מצבו הבריאותי וכו’. 

על פי החוק, הורה חייב במזונות ילדיו על פי הדין האישי החל עליו, ואם מדובר באב יהודי אזי חיוב המזונות מחולק לשלוש תקופות:

1. מגיל לידה עד גיל 6 : חובת האב לשלם דמי מזונות הינה אבסולוטית מכוח הדין העברי (גם הדין השרעי מכיר בחובה זו).
2. מגיל 6 עד גיל 15: האב חייב לספק את הצרכים ההכרחיים של ילדיו: מזון, ביגוד, מדור (מגורים), בריאות וחינוך. לגבי הוצאות אחרות, שאינו “הכרחיות” כגון חוגים, שיעורים פרטיים-  יחויב האב מ”דין צדקה”- דהיינו רק בהתאם ליכולת הכלכלית שלו.
3. מגיל 15 ועד גיל 18: – חיוב מ”דין צדקה”:  שני ההורים מחויבים לכלכל ולפרנס את ילדיהם לפי יכולתם הכלכלית. רק במידה והאב משתכר יותר מהאם – יחויב במרבית מהמזונות של ילדיו.
4. מגיל 18 ועד גיל 21: מדובר ב”מזונות בגירים” וחלה חובה לשלם דמי מוזנות מופחתים (1/3 מדמי המזונות שנקבעו) עד סיום השירות הצבאי או הלאומי. 

עד לנקודה זו- הכל טוב ויפה: 

האם מגדלת את הילדים- המתגוררים בבית ביחד עימה, היא נושאת בכל הוצאותיהם וצרכיהם והאב מאזן את הוצאותיה באמצעות העברת תשלום חודשי של דמי המזונות. 

ואז נשאלה השאלה הבאה:

מה הדין במקרה שבו הילדים חולקים את זמנם, שווה בשווה, בביתם של שני ההורים? 

מילים אחרות: מה אם מתקיימת משמורת משותפת ושוויונית בין שני ההורים והאב למעשה נאלץ לשאת בכפל הנטל: האב מכלכל את ילדיו בימים אשר מתגוררים איתו בביתו ובד בבד ממשיך לשלם דמי מזונות חודשיים, המועברים בקביעות לידי האם.

מצב זה הוביל לחוסר שוויון מהותי בין המגדרים אולם חמור מכך דחק אבות רבים לחיים של חוסר ועוני: עקב סכום מזונות הגבוה שעליהם לשלם, אינם מסוגלים לדאוג לכלכלת ילדיהם כאשר הם שוהים עימם, שלא לומר להתקיים בכבוד. לא פעם אבות נאלצים לחזור לבית ההורים, או לשכור דירה קטנה ולצמצם משמעותית את הוצאותיהם. 

משמעות חמורה אף יותר היא פגיעה בילד עצמו- שאין לו תנאים של בית כאשר הוא שוהה עם אביו, והוא נאלץ לראות את אביו נאבק על קיומו, כשבו זמנית הוא חי ברווחה יחסית אצל אימו.

בשנים האחרונות החלו בתי המשפט לפקוח עיניהם נוכח מצוקת האבות, ואכן ראינו פסיקות חדשניות ומנחות, אשר שיקפו את הרוחות החדשות המנשבות בבתי בקרב בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט לענייני משפחה.

כך למשל, פסק הדין שנחשב בזמנו כחדשני ונועז, עמ”ש 25027-02-14, שניתן בהרכב של שלוש שופטות בבית המשפט המחוזי- מרכז, שקבע כי יש להפחית 50% מדמי המזונות לאב שילדיו חיים עמו כמחצית מהזמן. שלושת השופטות קבעו כי במשמורת משותפת האב זן את ילדיו שעה שהם במשמורתו, ובכך הוא יוצא ידי המזונות כלפיהם ביחס לפרק זמן זה. עוד קבעו השופטות כי שכר ההורים דומה מאוד ולכן האב זכאי לשלם רק 50% מהמזונות שהיו מוטלים עליו אלמלא המשמורת המשותפת. (ר’ עמ”ש 25027-02-14 פלונים נ’ פלונית, בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז, מיום 04/01/15).

פסק דין נוסף, תמ”ש 29969-05-13 פלוני נ’ פלונית, שניתן ע”י כב’ השופטת וסגנית הנשיא, שושנה ברגר בביהמ”ש לענייני משפחה בחיפה, עיקרו בשתי תביעות- האחת תביעת משמורת שהוגשה ע”י האב והשנייה תביעת מזונות ומדור עבור קטיני קטינים. 

בפסק דינה מתארת כבוד השופטת ברגר את המגמה החדשה בבתי המשפט כיום וקובעת כי למשמורת המשותפת השלכה על חלוקת נטל צרכי הקטינים בין ההורים, וכמובן לאור זאת ששני ההורים ממצים את פוטנציאל השתכרותם והילדים שוהים מספר לא מבוטל של ימים בחודש אצל האב.במסגרת פסק דינה ניתחה כבוד השופטת שושנה ברגר את התמורות שחלו לאחרונה בפסיקת המזונות, ותעוזת כבוד השופטים הבוחרים לשים קץ לדרישות למזונות מופרזים, בעוד האבות מבקשים לגדל את ילדיהם במשמורת משותפת, ובהורות שוויונית. לאחר ניתוח הפסיקה ההולכת ומתפשטת הורתה כבוד השופטת ברגר להפחית משמעותית את דמי המזונות, קרי ב- 40% וקבעה כי החיוב במזונות עבור כל קטין יהיה בסך 850 ₪ בלבד. לסיום הוסיפה: ” באופן זה יוותרו בידי כל אחד מההורים מקורות כספיים שווים, פחות או יותר, לצורך סיפוק צרכי הקטינים ישירות במועדים בהם שוהים הקטינים אצל כל אחד מהם.” (ר’ תמ”ש 29969-05-13 פלוני נ’ פלונית, ניתן בבימ”ש לענייני משפחה בחיפה, ביום 07/12/15).

בפסק דין נוסף, לא פחות נועז, תמ”ש 53825-06-14, דנה כבוד השופטת רונית גורביץ’ בבית משפט לענייני משפחה בנצרת בתביעת משמורת שהגיש האב, וכן תביעת מזונות עבור קטין כבן שנתיים. משנוכחה כי השתכרות הצדדים זהה וכי האב עומד על זכותו למשמורת משותפת והורות שוויונית ואחידה, סיכמה כבוד השופטת גורביץ כי במקרה שניתן לקבוע משמורת משותפת וטובת הילד מצדיקה זאת, הרי שחרף ‘חזקת הגיל הרך’, יש לאפשר את המשמורת המשותפת ולהגשים את זכות היסוד של הקטינים לחוות את כל אחד מההורים כהורה משמורן. כאשר הכנסות  ההורים זהות ומדובר בילד שקיימת חבות הכרחית לזון אותו, שכן הוא מתחת לגיל 6, הרי שיש מקום להפחתת שיעור המזונות ל-35% ואילו מעלות המדור יש להפחית 50%. (ר’ פלוני נ’ פלונית, ניתן ע”י כבוד השופטת רונית גורביץ’, בבימ”ש לענייני משפחה בנצרת, ביום 12/04/15).

בתמ”ש 16785-09-12 טרף השופט יעקב כהן את כל הקלפים, וקבע כי במקרה שבו השתכרותם של ההורים פחות או יותר זהה ונקבעה משמורת משותפת, כל אחד מההורים יישא בכל צרכי הקטינים, לרבות מזונם, ביגודם, מדורם, הוצאות החזקת מדורם, וכיוצ”ב, בעת שהותם של הקטינים עימו, עד מלאת להם 18 שנים.  לביסוס פסק הדין, מנתח כבוד השופט כהן הן את דיני היושר, מכוח הדין העברי והן את חוק המזונות, מכוח הדין האזרחי: “עשיית שימוש בדיני היושר של המשפט העברי תוביל בהכרח לכך שלא ניתן לחייב אב המשתכר פחות מהאם והמתגורר עם ילדיו במחצית הזמן, תוך נשיאה בכלל צרכיהם בעת היותם עימו, לשלם דמי מזונות הקטינים לאם המשתכרת כמוהו או יותר ממנו.”  לסיכום, מצא כב’ השופט יעקב כהן, כי אין לחייב את האב לשאת במזונות הקטינים לידי אמם נוכח העובדה שמתקיימת בניהם חלוקת אחריות הורית שווה ואין פערים משמעותיים בין הכנסותיהם ויכולותיהם הכלכליות. (ר’ תמ”ש 16785-09-12 ס.ר ואח’ נ’ ד.ר, ניתן בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון, ביום 11.12.13)

כך נחלקו להן הדעות בין בתי המשפט השונים, עד שניתן פסק הדין המיוחל של בית המשפט העליון. בפסק דין מקיף, מעמיק, וחדשני זה הובאה לידי ביטוי המסקנה הגורפת של כל שבעת השופטים, בהחלטה שנתקבלה פה אחד:

כשהילדים בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונותיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

במסגרת פסק הדין מובהר כי אין הכוונה בשוויון מעושה אלא משמורת משותפת אמיתית. 

כל הורה יישא בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים, יכלכל אותם וידאג לכל צרכיהם בעת מגוריהם עימם. בכך הוצאות אלה “יתקזזו” ולא יהיה צורך להעביר דמי מזונות בין הורה אחד לאחר.

יובהר כי נדרשת מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, שיתוף פעולה רציף בין ההורים, מגורים סמוכים (לפחות באותה העיר), מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הקטין, קשר תקין בין כל אחד מההורים ובין הקטין. שיקול נוסף הוא רצון הקטין- האם בכלל חפץ לגור בשני בתים שונים ולחלק את זמנו באופן שווה ביניהם. 

קיימת דרישה שתחול חלוקה שוויונית בשהות הקטין בבית כל אחד מההורים, סך מצטבר של שבעה לילות מתוך ארבע עשרה לילות או חמישה עשר ימים מתוך שלושים ימים.

פסק הדין התקדימי מבהיר כי על בית המשפט לענייני משפחה להבטיח שצורכי הקטין וטובתו לא יפגעו וכי צרכיו יסופקו במלואם. כן מציע מנגנונים שונים להבטחת תשלום הוצאות הקטין, כגון חשבון בנק משותף שאליו יפקידו שני ההורים סכומי כסף זהים ובין אם קיזוזים שונים המוסכמים בין ההורים, למשל הורה אחד ישלם חוג לבן וההורה השני ישלם חוג לבת. 

ייתכנו גם השלכות שליליות… 

פסק הדין התקדימי מעלה גם חששות מפני השלכות שליליות אפשריות.  כך למשל החשש המרכזי נעוץ בניצול לרעה של פסק הדין על ידי אבות שידרשו “משמורת משותפת”- חרף העדר רצון אמיתי לגדל את ילדיהם או בהעדר מסוגלות לכך- וזאת רק ככלי ניגוח נוסף במאבק הגירושין ומתוך מטרה להתחמק מתשלום המזונות. 

קיים חשש נוסף כי יחול “מטר תביעות” על בתי המשפט וכל אב החפץ בביטול דמי המזונות יגיש תביעה. יוזכר כי פסיקת מזונות ומשמורת איננה סופית וניתנת לשינוי, כך שתמיד ניתן להגיש תביעה לאור פסק הדין התקדימי- גם אם ההליכים הסתיימו שנים קודם לכן ואף אם נחתם הסכם בעניין. בכל מקרה, בתי המשפט ישקלו את הנסיבות החדשות כאשר שיקול העל – הוא טובת הקטין.

סיכום 
אם כן, שחר חדש אכן הפציע ולאחר שנים של סבל האבות וחוסר שיויון משווע, חלה תפנית מהותית בתפיסת בתי המשפט לענייני משפחה. 

פסק הדין נותן פתח ותקווה לשוויון בין ההורים, ושם לנגד עיניו את טובת הקטין מעל הכל.

כמובן שבכך לא הגענו לסוף פסוק ועדיין נשמעת קריאה למחוקק להגיע להסדר חקיקתי, מקיף ומסודר ולאפשר לכל אחד מהצדדים להבין את זכויותיו.

פסק הדין מחייב כל הורה- אב או אם- לקבל ייעוץ משפטי מעמיק, אשר יבחן את אורח חיי המשפחה, אופן התנהלותה והדרך הנכונה ליישום טובת הקטין מחד ואופן חלוקת נטל המזונות על ההורים מאידך.